עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם (קהלת)
*
אחחחח איזו פרשה, כל כך מדברת אלי. מאז ומתמיד נמשכתי לאנשי ה"גם וגם". אני נזכרת איך בגיל 20 כשנחשפתי לראשונה למסיבות טבע, חבר שהפיק אותן הסב את תשומת ליבי לעובדה שרוב האנשים שהכי התמסרו למוזיקה, לריקוד, לאקסטזה, לפסיכדליה.. היו כאלה שביומיום למדו/עבדו ברצינות, ניהלו פרוייקטים וחברות, אנשי משפחה, אנשי חזון, אנשי עשייה (לפחות כך זה היה פעם במסיבות האלה.. לפני 20 שנה..) אנשי הקצוות. האנשים שחיים חיים מלאים. גמישים, מאוזנים. זה מה שהיה יעקב. זה מה שאנחנו כיוגיסטים מתרגלים.
*
מסופר על יעקב שהיה קנאי קיצוני לפנימיות שלו אבל בחוץ היה מתערבב, "אחלה סאחבק". הראשון לשאת שתי נשים, רחל ולאה שמסמלות שני קטבים. רחל = השלמה והמושלמת, אתה ניתן ליצור את "הגזע הטהור", את העם המושלם. ולאה = לאות, עייפות, תלאות. הגמישות הזאת נתנה לו את החלום המפורסם ביותר... "סולם יעקב", הזוהר אומר שהסולם מסמל את התפילה - שעולה מלמטה למעלה, המדרש אומר שהסולם מסמל את התורה - שיורדת מלמעלה למטה, ואין באמת מחלוקת זה ה"גם וגם". הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, המלאכים גם עולים וגם יורדים, וזה יעקב, הגמישות שבין רוחניות לגשמיות, בין התורה לבין העבודה.
החלום מגיע ברגע מכריע בדרך מבאר שבע (הבאר של שבע מידות הנפש, הבאר שממנה הנשמה, בטרם ירידתה לעולם, מצטיידת בכל הכוחות והיכולות כדי להתמודד עם כל התלאות שהיא צריכה לעבור) לחרן (עולם התככים והרמאויות, התלאות של העולם הזה) יעקב נרדם, לא לפני שהוא עושה לו אקט של הגנה רוחנית, הוא כבר מבין ש"איש תם – יושב אוהלם" הוא כבר לא חוזר להיות.. ושהוא חייב איזה מנגנון הגנה שיזכיר לו תמיד מי הוא. הוא מניח אבנים סביב ראשו אבל לא סביב גופו (את הגוף שלו הוא משאיר בעולם העשייה אבל על הראש שלו, על המהות שלו, הוא מבין שהוא חייב להגן).
*
יעקב מזכיר לי לא לתת לעולם לקחת לי את מי שאני, לבלבל אותי. לשכוח מי ומה שאני, במהות שלי, בעצם שלי, בניצוץ האלוהי שלי. הוא מזכיר לתרגל גמישות מנטאלית. להוציא אותה מהכח (המזרן) אל הפועל (התכלית). למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית (ספר הזוהר).
*
ובכל זאת, עם כל ההבנות ועם כל ההגנות, שיעקב זוכה להן - החיים שלו לא ממש פשוטים. מדוע צדיק נשגב וגדול שכזה סבל כל כך הרבה בחייו? ומה התפקיד של הסבל והייסורים בעולם בכלל ובחיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאתנו?
האדם המודע והמאמין רואה, בכל קושי מסר אישי שבא ישירות מהבורא ושתפקידו לכוון אותו למקום טוב יותר במסע הזה שנקרה "החיים". עלינו מוטל לעבוד עבור האושר שלנו. הבורא שולח לנו רמזים ומתנות קטנות לאורך הדרך וכל שעלינו לעשות הוא לפתוח את העיניים ולסגל מחשבה שממירה את הקושי שאנחנו חווים למסר ממנו. מי שמצליח להקנות לעצמו את צורת המחשבה הזו מפתח חושים חדים יותר לראות את הטוב שהוא כן זוכה לו ולמעשה לצאת מכהות החושים ואטימות הלב שרובינו חווים.
קשיים מחשלים אותנו ועוזרים לנו להוציא את מיטב הכוחות החבויים בנו., עוזרים לנו למתוח את הגבולות המוכרים לנו. האמונה רואה בקושי ניסיון ולא אכזריות מקרית או עונש. "ניסיון" בא מהמילה להתנוסס/להתרומם. ההתמודדות עם משבר מחזקת אותנו והופכת אותנו לאנשים מנוסים, נבונים וחסונים יותר, ההוצאה לפועל של כוחות הנפש החבויים מקנה למעלות הגנוזות את עוצמתן. גם אם בתוך תוכו של האדם מצויות סגולות מסוימות, כל עוד הן לא באו לכלל ביצוע אין להן משמעות.
אנחנו בטח שלא רוצים לזמן לעצמינו בכוונה קשיים ומכאובים, אולם מרגע שהם כבר מגיעים אלינו – מוטב שנזכור מי שלח אותם בהשגחה פרטית לפתחינו ושבסך הכול מדובר במתנה שתפקידה לקדם אותנו לעבר חיים נכונים ובריאים יותר ואל עבר התכלית.
ובסולם יש שלבים, יש רגעי המתנה, יש תקופת מעבר ממדרגה למדרגה, מדרגה לדרגה. יעקב נאלץ להמתין לא מעט. להמתין לאשה שאהב, להמתין לפרי בטנה, להמתין שיתקיימו התנאים לעזיבתו את בית לבן. להמתין זה להסכים לקבל את הנמצא, להיות במתרחש, ולהיות בטוב. למצוא את הכוח לעבוד, למצוא את היצירתיות בעשיה, להחזיק מעמד בזמן שקשה, להמתין לתשובה פנימית שתגיע. לחכות רגע לפני ששופכים את כל הקושי. לאו דווקא לחפש אשמים מבחוץ, רחמים מבחוץ, אהדה מבחוץ. היכולת להמתין היא יכולת מופלאה. יכולת של קבלה והסכמה. בלי ריב עם הסביבה, בלי להתפזר בחשיבה. המתנה היא היכולת לבחור בשקט במקום בסערה, באמת במקום בשקר, בכוח במקום בחולשה.
*
כמתרגלי יוגה אנחנו מתנסים כל הזמן בגם וגם, הפרדה וחיבור. בכל שאיפה ובכל נשיפה. בכל השתרשות ובכל צמיחה. בכל מאמץ ובכל הרפיה. מתרגלים שהייה. להיות איפה שאנחנו עד הסוף. בתשומת לב. להיות באמת.
* לשאת את המאמץ ללא העומס, להפריד רפיון מההרפיה - גלי וקסלר *
פרשת ויצא מקורות וקריאה נוספת:
*
שואלים חז"ל, מדוע המלאכים קודם עולים ורק אח"כ יורדים? מה לא קודם יורדים ואז עולים? ובכלל, מה פשרו של אחד החלומות המפורסמים בהיסטוריה? הרב שמשון רפאל הירש מפרש: הוא רואה, כי גורל האדם איננו נקבע בארץ, בעולם החושים, הוא רואה את שליחי ה' והנה הם עולים ומסתכלים בתמונה האידיאלית של האדם, כפי שעליו להיות, ויורדים ומשווים את תמונתו כפי מה שהוא, ובמידה זו פוגעים בו לטוב או למוטב. לכל אחד מאיתנו, לפי הרב הירש, ישנה תמונה שהוא לא מכיר, תמונה אידיאלית, מצב פוטנציאלי גבוה ומדויק שטרם גילה. עולים המלאכים לבדוק את התמונה העליונה, יורדים ומחפשים את האיש, מוצאים אותו ישן, עורכים השוואה, לא מבינים למה הוא לא מתקדם אל עבר התמונה האידיאלית. לא מבינים למה הוא מפזר, מפוזר, מתעסק בכל מה שהוא איננו הוא. אין להם ברירה, למלאכים, הם דוקרים אותו בסכין, קלות, מנסים לגרום לו להתעורר...
שתהיה לכולנו שבת נפלאה!!